פסק-דין בתיק ת"ק 24479-03-11

1.         א.         התובע הגיש לבית משפט זה תביעה נגד הנתבע, שהינו עו"ד במקצועו ועילת התביעה מבוססת על טענת רשלנות מקצועית של הנתבע - רשלנות, אשר לטענת התובע גרמה לו נזק כספי בסכום בש"ח השווה ל-8,500 דולר, אך התובע העמיד את תביעתו ע"ס 30,000 ש"ח על מנת להכניס תביעה זו תחת סמכותו העניינית של בית משפט זה.

            ב.         הנתבע הגיש כתב הגנה, ברם בדיון שהתקיים ביום 22.8.11 לא התייצב ולכן, ניתן פסק דין - לאחר שמיעת טענות התובע - בהיעדר הנתבע, בו חויב הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה.

                        הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, תוך העלאת נימוקיו ובקשה זו הועברה לתגובת התובע והתובע התנגד לביטול פסק הדין.

                        לאור נימוקי הבקשה לביטול ולאור תגובת התובע, נקבעה הבקשה לביטול פסק דין לדיון ליום 2.10.11, אך לדיון זה לא התייצב התובע ומאחר ולא היה כל מידע בדבר מסירת הזמנה לתובע, נדחה מועד הדיון ליום 27.10.11 ולאחר שהצדדים התייצבו לדיון והתובע טען שלא התייצב משום שלא הגיעה אליו הזמנה לדין ולאחר שהבקשה החלה להישמע, הסכים התובע - בהגינותו - לביטול  פסק הדין מבלי להרחיב הדיון בעניין זה.

                        לאור הסכמה זו - בוטל פסק הדין והצדדים השמיעו טענותיהם לגופו של העניין.

2.         העובדות המועלות על ידי התובע בתביעה זו, שיש בהן - לדעתו - כדי להצדיק הענקת הסעד המבוקש הן, בין היתר, כדלקמן:

            א.         הגב' חנה ליבסקינד הייתה רעייתו המנוחה של התובע (להלן: "המנוחה")  והייתה בעלת דירה בירושלים, שהייתה מושכרת לדיירת מוגנת (להן: "הדיירת") והדירה נמכרה למשפחת אלרואי (להלן: "אלרואי") אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד פול לנדס (להלן: "עו"ד לנדס").

                        עוד נטען על ידי התובע, שלדיירת הייתה אופציה עד יום 5.9.05 לרכוש מקום עבור עצמה תמורת דמי פינוי אשר אלרואי היה אמור לשלם לדיירת והמנוחה הייתה אמורה לקבל עבור הדירה הפנויה 194,000 דולר.

            ב.         הנתבע אשר פעל עבור המנוחה ועבור התובע. לטענת התובע, היה מודע הנתבע למועד האחרון והסופי למימוש העסקה ובנוסף לכך קבל הנתבע הוראות ברורות לביצוע העסקה ואף קיבל תזכורת טלפונית מהתובע ביום 1.9.05 - זאת בנוסף לתזכורת טלפונית אשר קיבל הנתבע מבנה של הדיירת.

            ג.          התובע טוען גם, שלא הייתה כל מניעה למימוש העסקה, אך - לטענתו - לא עשה זאת הנתבע ותרץ את אי העשייה בכך, שהיה מאד עסוק ונאלץ לנסוע ללונדון לעסקה גדולה.

                        התובע סבור, שתרוץ זה של הנתבע אינו מקובל עליו כמצדיק הכשלת העסקה של התובע - זאת לאחר שעוד קודם לכן, לא ייחס לה חשיבות ועו"ד לנדס שלח אליו אי מייל והתלונן שלא קיבל תשובות מתחילת אפריל.

                        הנתבע גם לא דאג לקבל יפוי כח מהמנוחה ומהתובע - גם אם, לטענת התובע, אין לשאלת יפוי הכח רלוונטיות, משום שהוא יחד עם המנוחה יכלו להגיע תוך שעה לחתום - אילו נדרשו.

            ד.         א)         הנתבע פעל בתחילה לבירור היטל מס השבח, אך כאשר הגיעה שעת האמת, זנח את המנוחה ואת התובע וכך לא מומשה העסקה - דבר אשר גרם למנוחה ולתובע צער ועוגמת נפש עד שנודע להם, שהקונה טרם מצא אובייקט אחר ואולי תתכן עסקה חדשה.

                        ב)         בסופו של יום, שנה מאוחר יותר, נעשתה עסקה חדשה, אך לטענת התובע, נאלץ הוא להסכים לקבל 185,500 דולר שהוא סכום הנמוך בסך של 8,500 דולר מהסכום שהיה אמור לקבל לולא הוכשלה העסקה על ידי הנתבע וסכום הפרש זה, אשר הפסיד התובע - מבקש הוא לקבלו מהנתבע.

                                    אגב, במכתב ששלח התובע אל הנתבע ביום 15.9.05 לאחר שהעסקה לא בוצעה עד המועד בו נקב התובע, ביקש התובע מהנתבע לפצותו בסכום של 80,000 דולר - המשקף את ההפרש בין התמורה בעסקה שנכשלה ובין המחיר הסביר שניתן היה לקבל עובר הדירה (ראה הסיפא למכתב הנ"ל - חנ/1).

3.         הנתבע סבור שיש לדחות את תביעת התובע, משום שטענותיו של התובע הן חסרות שחר, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה והתובע גם לא ציין הוראות החוק לפיהן נדרש הוא לשלם לתובע ומוסיף וטוען הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)         הנתבע מאשר, שהתובע פנה אליו טלפונית וביקש ממנו לייצג את המנוחה במכירת דירת המנוחה לאלרואי ושהייתה תפוסה ע"י הדיירת. אלרואי הייתה מיוצגת ע"י עו"ד לנדס.

                                    בעת שהנתבע הסביר לתובע את תוצאות המס העשויות לנבוע מעסקה זו, נרתע התובע והודיע שאינו מעוניין בעסקה.

                                    כעבור מספר ימים, הציע התובע שהנתבע יתחייב אישית, שתוצאת המס תהא כפי שהוא צופה אותה ושהנתבע ישלם מכיסו כל הפרש בין ההערכה שיעריך הנתבע ובין השומה אשר תתקבל בפועל - אם זו תהא גבוהה יותר.